מאיה ווישניאק

מאיה שלנו, בחורה מלאה באור ובטוב נרצחה ע”י בן זוגה בגיל 21. מאיה נולדה ב7.7.98 והייתה השנייה מבין ארבעה אחים (שירה, איל וטליה), בת אריאל והילה.

מאיה גדלה והתחנכה ביישוב אורנית. כבר בגיל צעיר הייתה עצמאית ואף הכריזה שהיא גדולה בגיל שנה וחצי. ביסודי, השתתפה בתוכנית בר אילן למצטיינים במתמטיקה וכן בחוג אלקטרוניקה אותו אהבה מאוד והייתה הילדה היחידה שהשתתפה בו.

מאיה למדה בבית הספר היסודי לאומנויות באורנית והייתה פעילה חברתית, שם גם החלה לפתח את הכשרון האומנותי. בחטיבת הביניים למדה לנגן בסקסופון ובהמשך גם בכלי נגינה נוספים.

היא למדה בתיכון “אלון” ברמת השרון במגמות אמנות חזותית וכימיה,  הדריכה במסגרת המד”צים ועבדה במועדון הצלילה “אוקטופוס” בתל אביב.

מאיה ביקשה לשרת בצבא בתפקיד משמעותי ואכן שירתה כלוחמת ל”א בחיל התקשוב וכן פיקדה על החמ”ל בגדוד 5114 בו שירתה, תוך הפקת המיטב ודאגה לחיילים עליהם פיקדה.

בסוף שנת 2019 מאיה טסה לטיול אחרי צבא במזרח עם שתי חברות ילדות מאורנית, שם התנדבה בהודו בבניית כפרים ובחקלאות.

מאיה הייתה בחורה ברוכת כשרונות, ציירה במגוון סגנונות, צללה, ניגנה על ארבעה כלי נגינה (סקסופון, יוקלילי, אורגנית ומפוחית) וצרפה תכשיטים. מאיה הייתה בחורה יצירתית, אסרטיבית, כריזמטית, אוהבת ואהובה, בחורה  שכבשה בהצלחה כל מטרה שהציבה לעצמה ומטרת חייה הייתה ליצור שינוי חיובי בעולם.

במהלך תקופת הקורונה מאיה התנדבה יחד עם אחותה שירה ביישוב בו התגוררה, אורנית, בחלוקת חבילות עידוד לילדי היישוב בתקופה מאתגרת זו.

מאיה תכננה להתחיל ללמוד באוקטובר 2020 תואר בביוכמיה ומדעי המזון בפקולטה לחקלאות השייכת לאוניברסיטה העברית במטרה להגשים את חלום חייה, מציאת פתרונות מזון לנזקקים באפריקה.

בגיל 14 השתתפה בתכנית מיכא”ל וכחלק מתכנית זו כתבה לעצמה מכתב. במכתב זה כתוב המשפט הבא שחרוט גם על הקבר שלה: “תמיד אנסה לשנות דברים לטובה, אפילו אם זה הדבר הקטן ביותר. תמיד אשאף ליותר, כי אני יודעת שאני יכולה”. משפט זה הוא הצוואה שהיא השאירה לנו, קרוביה, בהתמודדות עם החור הגדול שהיא השאירה מאחוריה.

שמחת החיים והאופטימיות של מאיה מנחים אותנו, המשפחה והחברים להמשיך את דרכה ולהתמיד במאבק העיקש כך שטוב יגבר על הרע.

אוהבים את מאיה ומתגעגעים אליה מאוד.

יהי זכרה מהפכה.