מיכא”ל שלי

מכתב שמאיה כתבה לעצמה בסיום תכנית מיכא”ל, 1336, מאיה בת 14 ושמונה חודשים.
הקורס מיכא”ל, אפשר להגיד, שינה אותי לגמרי. בכל כך הרבה דרכים. דבר ראשון, למדתי כמובן המון המון שיטות ודרכי לימוד שונות שעזרו לי אישית להתרכז ולהבין יותר טוב, וברור שהשתפרתי גם בלימודים. הרחבתי את הידע שלי ברמה מטורפת, למדתי מושגים שונים, סיפורים, אגדות, תיאוריות ועוד הרבה מאוד.
אבל לדעתי הכי חשוב מה שלמדנו או מה שלפחות אני לקחתי מהקורס הזה זה להאמין בעצמך ולהאמין באחרים, לדעת שאני יכולה הכל, ותמיד לחלום. זה שינה אותי בכל כך הרבה צורות. התחלתי לדעתי לראות כביכול את העולם בצורה שונה, בצורה יותר אופטימית, יותר מעוררת ו”מרגשת”. אני מחייכת לאנשים ברחוב בלי שום סיבה ורואה שהם מחייכים לי בחזרה. אני יודעת שגם אם קרה משהו רע, בקטנה, לא קרה כלום, פעם אחת.
אני לעולם לא אפסיק לנסות ואף פעם לא אוותר. תמיד אנסה לשנות דברים לטובה, אפילו אם זה הדבר הקטן ביותר וכל הזמן לשאוף ליותר כי אני יודעת שאני יכולה ואין מצב לא משנה מה קורה שאני מוותרת לעצמי.
חברי ומשפחתי ובכללי הסובבים אותי גם הם אמרו לי שהשתנתי, לפי דבריהם אני יותר “שמחה” אולי וגם קצת נלהבת, ובעיקר רואה הכל בעין טובה יותר.
אני כל כך שמחה ולא מתחרטת על שום שניה שהצטרפתי למיכא”ל. נהניתי שאני לא יכולה אפילו לתאר כמה, הרחבתי את האופקים שלי, התחברתי, למדתי, הבנתי השתפרתי, צחקתי ובקיצור אני יכולה פשוט להגיד – זכיתי.

כתיבת תגובה